מהי תיבה? קודם כל, מקום שבו שורדים את המבול: מתכנסים, משמרים את עצם החיים, מלקטים את החומרים שמהם עתיד להיבנות עולם חדש, משקיפים אל קו אופק, מצפים ליונה עם עלה של זית כדי לדעת שהנה היבשה הפציעה. תיבה היא בית זמני, מקלט במים, תקווה בים סוער.
מה נכנס לתיבה? תכולתה של התיבה נקבעת בפעולה אוצרותית: כל הכרעה מייצרת מציאות, כל בחירה פירושה העדפת סיפור אחד על פני אחרים. ההחלטות מתקבלות מתוך תעדוף ערכי על צירי ניגודים – בחירה בין חיים ומוות, עבר ועתיד, עיקר ותפל, הכרחי ומיותר, שימור וכיליון.
סיפור המבול המקראי מצטרף לסיפורים מיתיים של תרבויות רבות ברחבי בעולם שבמרכזם שיטפון אדיר שמוחק עולם קדום. אל מול האסון, האנושות ניצלת בזכות בנייתה של תיבה שמתוכה נוצר לבסוף עולם חדש. בגרסה היוונית, דֶאוּקָלְיוֹן שורד את המבול לאחר שאביו, פרומתיאוס, מזהיר אותו מפניו, והוא מספיק לבנות, יחד עם אשתו פִּירַה, תיבה שבה הם שורדים את תשעת ימי הסערה. ב"עלילות גילגמש", אוּתְנַפִּישְׁתִים שורד כי האל אֶאַה, שנטה חסד לבני-האדם, מזהיר אותו ומצווה עליו לבנות ספינה מכוסה, מעין תיבה. בטקסט המקראי, השימוש החוזר בשורש ע.ש.ה מדגיש את הדחף האנושי לפעול בעת חירום. אל מול המבול, אל מול התהום, אל מול המים, אל מול אובדן השליטה, נח – כמו אוּתְנַפִּישְׁתִים ודֶאוּקָלְיוֹן – בוחר בעשייה.
סיפורי תיבה עוסקים אפוא בכיליון, אבל אולי בעיקר ביצירה; בפעולות עיצוב ומלאכה הנושאות באחריות האנושית לאסוף ולשמר; פעולה שמצילה וגם מפיחה תקווה. מלאכת העיצוב, על סוגיה השונים, מציעה מנעד רחב של מיומנויות להתמודדות ותגובה בזמן אמת, לפתרון בעיות מורכבות, להצלת חיים. בכל עת, ובפרט בעתות משבר, עבודת העיצוב נוגעת לא רק בתוצרים יישומיים, אלא ביצירה של נקודות מבט חדשות, תיווך ושימור של ידע תרבותי ורוחני. היום, בעיצומו של מבול, שבוע העיצוב ירושלים מפנה את מבטו אל עבר האופק. המעצבים המשתתפים מתרכזים בעשייה ומעשי יצירה הנוגעים ביסודות שאיתם נרצה לבנות את העתיד, עת יִיבשו המים.