להשאיר מאחור
מבט מההווה אל עתיד בלתי צפוי
אומרים שבסרטים רומנטיים יפניים, ברגע שבני הזוג מודיעים על אהבתם זה לזה, הם נפרדים – ובכך מסתיים הסרט. זהו אולי מימוש האהבה האולטימטיבי והיכולת האחרונה להחליט בצורה אמיתית וכנה. אקט טהור של החלטה הדדית ומימוש נקודת השיא באהבה, שלאחריה בהכרח דעיכה והידרדרות.
באותה נשימה, תיבת נוח אינה מסמלת רק הישרדות והתמודדות (מוצלחת?) עם אסון טבע, אלא גם את היכולת לבחור. אנחנו יכולים להישאר או ללכת, לוותר ולהיכנע או למרוד, להישאר ולהילחם. היכולת האנושית להתמודד עם אי-ודאות ולבחור באופן מושכל מוטלת כיום בספק, לנוכח המציאות הנזילה שאנו חיים וחיות בה.
במצב של העדר-אמת, בחרנו להתמקד ביכולת זו. הבחירה להישאר היא לעתים הקשה ביותר. אנחנו לא מציעים לכם לברוח, אך רוצים לשמור עבורכם על האופציות.
הסדרה שמוצגת בחלל בוחנת את ההשלכות של פעולת הנטישה. אנו קוראים לשהות מעט במרחב, להתמודד עם המציאות המורכבת ולהישאר ברווח היקר של מרחב ההתמודדות, של הפוטנציאל לבחור. האובייקטים, שהם הכלאות בין פרגמנטים ארכיטקטוניים המעוגנים בעולמות של הצלה, הישרדות ונטישה, מסמנים את המשאב היקר ביותר שעוד נותר לנו – היכולת לבחור. הם מעלים שאלות על מהותה של עזיבה ועל מה שנותר מאחור.
החשש המרכזי שלנו לא צריך להיות מה יקרה לנו במקום שאליו נעבור, אם נחליט על כך, אלא האם יהיו לנו אפשרויות בחירה. האם אנו רוצים לחיות במרחב שבו מרווח הבחירה אינו קיים עוד?
