בגד מעבר – ללבוש נדודים

נדידה ומעבר הם פעולות תהליכיות הכרוכות בניתוק ובהתכחשות. במהלכן ולאחריהן נדמית הדרך חזרה אל תרבות-מקור וזהות מובחנת כבלתי אפשרית. בגדים יכולים להסתיר זהות וגם לשקף נאמנות תרבותית, לערער על המציאות הקיימת, לנתק ולהכריז "אני לא מכאן", אך גם לשקף נאמנות ושייכות ולהעיד "אני משם".
באמצעות מערכות לבוש המציגות את המעבר, מעידות על מקור התנועה ושואלות על קיומה, התערוכה מבקשת להנכיח את אפשרות הניתוק ולפרום את סיפור המציאות האחיד. להתייחס אל הנדידה כאכסניה – מצב קבע ארעי מאין כמותו.
שירל אברג'יל מתייחסת לדרי רחוב ועוסקת בנדודים כמציאות קבועה; ניקול חיאט עוסקת בנדודים כמצב חברתי כפוי (בנישואים בין-דתיים); מיקל דאוד, שנולדה בדרום לבנון ונאלצה לעקור עם משפחתה לישראל, מייצרת שאריות זיכרון שנוכל למצוא גם אצל איאת ג'בארה, העוסקת בבתי עקורים; עבודתה של יובל פיין בעקבות ה-7 באוקטובר מהרהרת על אודות היהודי הנודד; ועבודותיהן של רג'ד דהאר ושנטי אייזנברג מציגות את המעבר כמצב ביניים המכונן בעצמו זמן ומרחב.