אובייקטים של הגירה

תופעת ההגירה בצל המלחמה הנוכחית מובילה לתנועת אנשים בין מקומות ומרחבים, והיא גורל משותף בלתי נמנע של בני-האדם ברחבי הגלובוס. לפי הערכות שונות, סכסוכים אלימים, עוני, משבר האקלים, אסונות טבע והתקווה האנושית לחיים טובים יותר יניעו כמיליארד איש להגר בעשור הקרוב ולנוע בעולם. ניתוח מקרי בוחן המתחקים אחר מסעות הגירה מציג היבטים מרחביים ואדריכליים גלובליים של הגירה באמצעות מיון וביאור מושגי יסוד ומיפוי טיפוסים. מקרה הבוחן שערכתי אני משחזר את מסע ההגירה של סבתי, גילה אוחנה, ממרוקו לישראל. ניתוח מסעהּ ממפה את המרחבים והאובייקטים שכוננו את תנועתה מהבית במרקש אל הבית בקריית-גת כביוגרפיה של הגירה המבטאת פער בין-דורי בתפיסת הבית. החלק הראשון של המסע, הריאליסטי, נבנה מהזיכרון שלה, מחומרי ארכיון וממסמכים היסטוריים, ועוקב אחר המרחבים האדריכליים שבהם עברה. הוא חורג מהאמת האמפירית, ומתרחש בסף שבין זיכרון לדמיון, בין עובדות לנרטיב. חלקו השני של המסע הוא תכנון של שלושה מרחבי הגירה פנטסטיים, שהמבנים האדריכליים שבו נבנו מחלקי בנייה מהמסע של סבתי ונשתלו במסע הגירה אפשרי שלי: הראשון – חלום מתוכנן, מבנה צף בלב ים; השני – בניין מגורים סמוך למלון נטוש בברלין; השלישי – בית משפחתי סמוך לרצועת עזה.