השחיין
בכל יום יוצא השחיין לעבר האגם השליו הקרוב לביתו. קליל ומאושר הוא צועד, צולל לשחייה היומית ושב לביתו. יום אחד הוא מגלה כי מפלס המים ירד. השחיין ממשיך בשלו, אך מיום ליום המפלס הולך ויורד, עד שלא נותרים מים. האיפוק נשבר, הבכי פורץ ממנו כסכר שנפרץ, עד שהדמעות ממלאות את האגם. הוא עולה על גדותיו, ועולמו של השחיין מוצף גם הוא. מבטו לא נראה מתחת למסכה, המים אופפים אותו. העולם הוא אגם. בכל יום יוצא השחיין לעבר האגם השליו הקרוב לביתו.
